<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י"ד</h1>
<h2>דף ד.</h2>
דבר שהוא ידוע לשני שותפים, אע"פ שהוא עכשיו ברשות אחד מהם, לא יצא מחזקת חבירו, דשותפים לא קפדי אהדדי. הילכך אין להם חזקה אלא בראיה, אי נמי אחר חלוקה. הרי"ף פ"ק דבתרא ור"ם פ"ה דשותפין.
<h2>דף ט.</h2>
האומנין, כגון שני אורגים או שני חייטין, שהתנו ונשתתפו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה, אין [כאן] שותפות כלל, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, והוא קנין דברים. רק אם קונים בגדים בממון עצמן ותופרים אותם ומוכרים, או אורגים לוקחים השתי והערב ממעותיהם, הוי שותפות. ר"ם פ"ד דשותפין. והעיטור [כתב] דאפילו לא נתערב ממון השותפים זה עם זה נכנס בכלל השותפים והריוח לאמצע. ורי"ף חולק עליו בתשובה ואמר דדוקא שהטילו שניהם לכיס ביחד ונתערב הממון, ובכי הא (מתני) [מהני] אפילו במציאה ובמה שירויחו יחלוקו, דכל אחד נעשה שכיר ופועל לחבירו, ודמי להא [ב"מ י"ב ע"ב] כגון ששכרו ללקט מציאות. וכזה השיב רבינו משולם בר' קלונימוס בשלשה אחים שהתנו זה לזה בקנין על נכסי אחותם שנתן לה בעלה שכל מי שיקבל מתנה מאחותם יחלוקו שלשתן בשוה, אם נתנה לימים יקיימו תנאם, ולא הוי זה מקח דבר שלא בא לעולם, דבההיא הנאה דקא סמכי אהדדי ומהימני סמכי ומשתעבדי, כדאמרינן [שם צ"ד ע"א] גבי מתנה שומר חנם להיות כשואל בההיא הנאה דקא מהימן וכו'. וכל תנאה מהני בשותפות, בין מציאה בין דורון, חוץ מתנאה דאיסורא. ובמניעות כגון שלא יעשה זה ביומו של זה לא שייך בשותפין אלא בתנאי בני העיר או בתנאי כל אומני העיר. אבל תרי או תלת, במאי מקיים תנאי. [כתבו] הרמב"ם הרמב"ן והרשב"א דדין פועל ושותפין אחד בכל דבר שיש בו מעשה, כגון שנשתתפו, בין מה שיקנו או מה שירויחו או במציאותיהם, הוי כמגביה מציאה לחבירו ונעשו שלוחין או שכירין זה לזה, וכל זמן שלא חזרו, על תנאי שהתנו עושין, אבל אם חוזרין הרשות בידם, כפועל שחוזר בחצי היום פרק האומנין [ע"ז ע"א]. ודוקא בדבר שיש בו מעשה כדאמרן. שנים שנשתתפו ונתפש אחד גופו עם הפרקמטיא, אין על חבירו כלום ואינו חייב לפדותו, שאחריות גופו לא קיבל עליו, ואיתיה בעיטור תשובה לצרפתי.
<h2>דף נב.</h2>
ואחד מן האחים היוצאין שטרי חובות על שמו, והוא טוען שהם שלו והאחים טוענים שמנכסי אביהם הם, עליו להביא ראיה. ואיתיה פרק חזקת הבתים אונות ושטרות יוצאות על שמו וכו'. ואם מת, על האחים להביא ראיה, דשמואל אמר הכי, ורי"ף שם [פסק] כן. ודוקא שאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקין בעיסתן אמור מעיסתו קמץ, ועליהם להביא ראיה. וכן [פסק] ר"ם פ"ט דנחלות.
<h2>דף קמד:</h2>
אחד מן השותפין שנפל לאומנות המלך נפל לאמצע. ולאומנות אחרת לא, שאינו אלא כמציאה. רק אם נשתתפו בכל. וכן באחים, שהם שותפין מסתם אחר שמת אביהם בתפיסת הבית, האומנות [הוא] בענין האמור. ואם חלה באונס ונתרפא, (נתרפא) [מתרפא] לאמצע. ולא אמרו (נתרפא) [מתרפא] לעצמו רק כשחלה לעצמו ובפשיעה כגון שהלך לשלג או לחום. איתיה פרק מי שמת בבא בתרא. ירושלמי [ה"ד], כל זמן שלא חלקו האחים, והם עומדים בסתם כמו שהניחם אביהם, הם שותפים עד שלשה דורות. ותעיין בענין שותפין כל החילוקים. וברפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע. ובשיש לה קצבה, אפילו חלה באונס, מתרפא משל עצמו. ואם נשאו להם נשים והכניסו להם שדות או מה שהכניסו, זה נוטל שלו וזה נוטל שלו. וכשהן חולקים שמים מה שעליהם, מה שעל בניהם נשיהם ובנותיהם אין שמין. איתיה פרק קמא דקמא [י"א ע"ב]. וגדול האחים שלבש בגדים יקרים מתפיסת הבית, מה שעשה עשוי. פרק יש נוחלין [קל"ט ע"א], ור"ם פ"י דנחלות [כתב] שיש להם הנאה בו, אם יהיו ריב או דין מלבושיו מכבדין אותו. וכשחולקים, שאמרנו שאין שמין מה שעל בניהם נשיהם ובנותיהן, דוקא כלים של חול, אבל של שבת מחלי אהדדי. ומקום של בית הכנסת של האב, במקום שנוהגים לתתו לגדול האחים, תמצא דינו גבי ירושה בשער החמישי בדרך החמישי אות ו'.
